לזרוח את הטרלול הטבעי שלכם.

לא צריך להגיע לגרסה הכי טובה שלכם.
אתם כבר שלמים.

הרבה מדברים היום על זהות, על שינוי פנימי ועל ״הגרסה הכי טובה שלי״. אבל הרבה פעמים, בלי ששמים לב, זה מגיע ממקום של ״אני לא מספיק״. כי אם צריך להגיע לגרסה אחרת, אז מי שאני עכשיו, עד שאגיע לשם, לא מספיק.

ואני אומר: לא, לא ולא. זאת לא המהות.

הנשמה שלנו היא לא יעד שצריך להגיע אליו, ורק אז נהיה שלמים. אנחנו כבר שלמים. העבודה היא פשוט להיזכר בזה.

אנחנו מופע חי. יש בנו אינסוף גרסאות, ואנחנו מחוברים למקור. ובכל רגע יש לנו זכות בחירה: איזו גרסה להעלות היום לבמה. את הגרסה היוצרת, את הגרסה הקלילה, את הגרסה המשפיעה. וכשזוכרים את זה, החיים הופכים למשחק. משחק של יצירה, של תשוקה ושל כיף.

וגם לגרסה הכואבת יש מקום. כשפתאום עולה דפוס מהעבר, נגיד ריצוי, זה לא אומר שחזרתם אחורה. זה אומר שיש לכם חופש בחירה. אפשר להגיד לו: ״אני רואה אותך, אבל אתה לא כל מי שאני.״ לשלוח לו חמלה, ולבחור מחדש, באופן מודע, את מה שמשרת אתכם עכשיו.

ועוד דבר: כל פעם שאנחנו אומרים ״אני חייב״, זה בגלל שאנחנו מפחדים. שלא יהיה לנו, ממה זה יגיד עלינו, שאנחנו לא מספיקים. אז במקום ״מה אני חייב?״, השאלה היא ״מה אני יוצר? איזו השפעה אני רוצה להביא לעולם?״

זאת המהות של לזרוח: לזרוח את המהות שלנו כל הזמן, מתוך יצירה, תשוקה ומשחק.

לא הגענו לכאן רק כדי לשרוד. הגענו כי יש לנו מתנה לתת.
ובעצם, אנחנו המתנה.